פסק-דין בתיק ת"ק 45198-08-10

1.         התובע משכיר כלי עבודה ולטענת התובע, שכר הנתבע ממנו ביום 5.5.10 שלושה כלי עבודה - המפורטים בכתב התביעה- (להלן: "הכלים") והמפורטים בחוזה שכירות מס' 3923 (להלן: "החוזה") והנתבע שלח ביום 7.5.10 את מומחד- נציג מטעמו- (להלן: "מוחמד") ומוחמד השאיר אצל התובע  ת"ז, מספר ויזה ומספר פלאפון.

            ביום 7.5.10 הודיע הנתבע לתובע, שהכלים נלקחו על ידי עובדיו של מומחד ולא החזירו אותם.

            במשך 3 חודשים מנסה התובע לקבל חזרה את הכלים, אך הנתבע מעלה כל מיני טענות.

            לטענת התובע, ערב הנתבע לכלים ומרגע צאת הכלים מהנתבע, חלה עליו החובה לבטח את הכלים כנגד גניבה וכנגד כל פגיעה באדם וברכוש.

            בחוזה, נקבע תנאי, שאם הכלים לא מוחזרים על השוכר לשלם פיצוי, כפי שנקבע בחוזה ובעקבות כך והיות והכלים לא הוחזרו, תובע התובע לחייב הנתבע לשלם לו הסך של 30,193 ש"ח, הכולל את שווי הכלים בסכום כולל של 15,376 ש"ח בתוספת פיצוי בסך של 14,817 ש"ח על פי הוראות חוזה השכירות.

2.         הנתבע סבור, שיש לדחות את תביעת התובע הן בשל היעדר יריבות והן בשל היעדר עילה ובנוסף לכך, מעלה הנתבע, בין היתר את הטענות הבאות:

א.         הנתבע אינו חתום על הסכם השכירות אלא על ידי מי שזיהה עצמו בשם מוחמד ובין הנתבע ובין מוחמד לא קיים כל קשר עסקי, הוא לא עובד אצלו, אינו שלוחו ואין ביניהם כל קשרי עובד ומעביד.

            הקשר היחיד שהיה בין הנתבע ובין מוחמד הוא, שהנתבע הסכים להלוות למוחמד באמצעות הויזה שלו סך של 882 ש"ח להשכרת הציוד והיה זה אך מרצונו הטוב של הנתבע לשלם את עלות השכרת הכלים לאור בקשתו של מוחמד. הנתבע עשה זאת, משום שלמוחמד לא היה כסף מזומן ו/או כל אמצעי תשלום אחר.

ב.         לגופו של עניין טוען הנתבע, שאותו מומחד, שהינו עובד ו/או בעל עסק - עוסק מורשה- המוכר בשמו "חברת כוכב הנדסה בנאית בע"מ" ערך הסכם עם הגב' אידה פלורה (להלן: "גב' אידה") לשם בניית ביתה והנתבע מתוך היכרותו את גב' אידה ובהיותה אלמנה סייע לה ללא תמורה במתן ייעוץ וליווי בבניית ביתה.

            במהלך עבודתו של מוחמד בבניית השלד, חתם מוחמד על חוזה השכרת ציוד, אך הנתבע עצמו לא היה נוכח בעת החתימה, לא ראה החוזה.

            בעת חתימה על החוזה, לא היה למוחמד כסף מזומן או אמצעי תשלום אחר ולכן הוא פנה אל הנתבע על מנת שיסייע לו ולצורך התשלום של 882 ש"ח, העביר את מספר הויזה ומספר תעודת הזהות, אך התובע המשיך לעשות שימוש בויזה ומשך כספים וכך חויב כרטיס הויזה בסכום העולה על 1,600 ש"ח ולא סך של 882 ש"ח כפי שסוכם.

ג.          ידוע לנתבע, שהתובע פנה פעמים מספר אל מוחמד שיחזיר לו הכלים ומשאלה לא הוחזרו פונה התובע אל הנתבע.

3.         א.         התובע, חזר בבית המשפט על גרסתו ולגופו של עניין הדגיש התובע את הקשר בין הנתבע ובין מוחמד.

                        התובע מודע לכך, שבחוזה רשום שמו של מוחמד, אך לטענתו גם כתוב שם חתימת השוכר או בא כוחו.

                        התובע העיד על הזהירות בה הוא נוקט כאשר הוא משכיר ציוד לבן מיעוטים ורק משום שהייתה לו היכרות קודמת עם הנתבע, אשר שכר ממנו כלים עוד קודם לאירוע זה הסכים לתת הכלים למוחמד.

                        לטענת התובע, יש בעצם מסירת כרטיס הויזה ומס' ת"ז של הנתבע על מנת שהנתבע ישמש כערב וכביטחון להשכרת הכלים- גם אם החותם על החוזה אינו הנתבע עצמו.

ב.         בדיון שהתקיים ביום 23.1.11 ולאחר שהתובע השמיע טענותיו ומשלא היו בידיו הוכחות להערכת שווי הכלים שלא הוחזרו, ביקש התובע לדחות את מועד הדיון. הנתבע הסכים לדחייה ואף הצהיר כך: "מבחינת ההגינות, התביעה הייתה צריכה להיות מול מוחמד ולא מולי. אני מוכן גם לעזור לו שיתבע את מוחמד ושבית משפט יזמן את מוחמד לפה".

            לאור הצהרת הצדדים, החליט בית המשפט לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר לצדדים להוכיח טענותיהם ועל מנת לאפשר לנתבע גם לשקול כיצד יש לערב את מוחמד בתביעה זו.

4.         בדיון הנדחה - 3.3.11- המשיכו הצדדים לטעון טענותיהם והנתבע ציין, שעל ידי הזמנתו של מומחד תתברר כל האמת והמשיך לטעון, שבעצם התביעה צריכה להיות מכוונת כנגד מוחמד ולא כלפיו.